יום שלישי, 30 במרץ 2021

העליון : שכנות טובה וקירוב הלבבות

 בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשת רשות ערעור בבקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבה להימנע מנקיטת פעולות המונעות גישה חופשית לשטח הגג של בניין משותף המצוי ברח' אידלסון בתל אביב, וזאת על יסוד "זיקת הנאה מכוח שנים" לפי סעיף 94(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: הבקשה למתן צו מניעה זמני).

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

האם ד"ר דוד ביטון יכול לשמש תובע ייצוגי ? – קו עיתונות

ד"ר דוד ביטון נגד השולמנים – בחדרי חרדים

לטענת המבקשים, החל משנות 70, ניתנה לדיירי הבניין, בהם המבקשים, גישה חופשית לשטח הגג לצורך טיפול בדודי השמש שהותקנו עליו ואשר משויכים לדירותיהם, אלא שבעת האחרונה המשיבה, אשר רכשה לפני כעשור את הזכויות בדירה השכנה וכן בשטח הגג המוצמד לה – נעלה אותו באופן קבוע. בצר להם, הגישו המבקשים ביום 23.9.2020 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת"א 52092-09-20) בה עתרו לחידוש הגישה החופשית לגג הבניין, ולצידה הבקשה למתן צו מניעה זמני לתקופת ניהול ההליך. בתגובתה לבקשה, טענה המשיבה כי הבהירה למבקשים זה מכבר כי תיעתר בחפץ לב לכל בקשה נקודתית לאפשר כניסה לשטח הגג לצורך טיפול בדודים המצויים בו, ומשכך אין כל הצדקה להעניק גישה חופשית לגג, קניינה הפרטי, ולהותירו פתוח ופרוץ לכל דכפין. 

לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט קמא, ביום 5.1.2021, את הבקשה למתן צו מניעה זמני (כב' השופטת עינת רביד). לעניין סיכויי הערעור, קבע בית המשפט כי עומדת בפני המבקשים משוכה גבוהה להוכחת תביעתם, וזאת בין היתר, לנוכח העובדה שהשימוש העומד בבסיס זיקת ההנאה הנטענת אינו יומיומי. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבר בית המשפט כי זה נוטה בבירור לטובת המשיבה, וזאת, בעיקר, בשים לב להצהרתה לפיה היא תאפשר למבקשים גישה לגג בהינתן הצורך ובכפוף לתיאום מראש, ובהעדר כל טענה מטעם המבקשים כי אין היא פועלת בהתאם להצהרתה זו. אשר לטענת המבקשים בדבר הצורך בטיפול מידי במצבים מסוכנים, אותה העלו לראשונה בסיכומיהם, קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבלה, וזאת משנטענה מבלי שצורפה לה חוות דעת התומכת בה, ובנימוק כי ממילא בהינתן קרות אחד מהמצבים האמורים, יוכלו גורמי ההצלה לפעול בכל הדרכים המקובלות למניעתם מבעוד מועד. זאת ועוד, בית המשפט קבע, בהתבסס על מכלול הראיות שהונחו לפניו, כי הגג היה נעול לכל הפחות שמונה חודשים בטרם הוגשה התובענה, באופן שהבקשה למתן צו מניעה זמני אינה אלא בקשה לשינוי המצב הקיים, להבדיל משימורו. 

בבקשת רשות הערעור, חזרו המבקשים על עיקר טענותיהם בפני בית המשפט קמא, וטוענו כי שגה בית המשפט בדחותו את בקשתם למתן צו מניעה זמני. לעניין מאזן הנוחות, המבקשים מוסיפים וטוענים כי הסכמת המשיבה להעניק להם גישה לגג בהינתן צורך נקודתי איננה מספיקה, הואיל והנזקים שעלולים להיגרם להם כתוצאה מאי מתן הסעד מקורם בהיעדר אפשרות הגישה לגג באופן מידי, בראשם היעדר היכולת לטפל "במצבים מסוכנים". משכך, כך נטען, אין אלא להסיק כי "הנזק שייגרם באי מתן הצו משמעותי וגדול" (סעיף 39 לבקשת רשות הערעור).

 

בית המשפט העליון קבע, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. טענתם העיקרית של המבקשים לעניין מאזן הנוחות נוגעת לנזק שייגרם להם, לדבריהם, כתוצאה מהגבלת אפשרות הטיפול בדודי השמש. דא עקא: כפי שציין בית המשפט קמא, וחזר וציין, המשיבה אינה חולקת על זכותם של המבקשים לתיקון או להחלפה של דודי השמש בהינתן הצורך. משכך, בהעדר טענה לפיה ביקשו גישה לגג מאחד מהטעמים המנויים והושבו ריקם, ומשתדירות הטיפול בדודים בשגרה, אינה יומיומית, קשה להלום את טענת המבקשים כי קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני צפויה לגרום להם לנזק משמעותי, וודאי שלא לנזק בלתי הפיך שאיננו בר פיצוי. בנסיבות אלו, ובהינתן מעמד הבכורה שניתן למאזן הנוחות, סבורני כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על כל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא המצדיק התערבות בה, לא כל שכן את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית (ראו, למשל: רע"א 2701/20 ידיד נ' עו"ד ידיד, פסקה 15 (5.5.2020); רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה, פסקה 18 (7.6.2020); רע"א 5302/20 קבוצת אלירן בע"מ נ' שלם, פסקה 12 (27.8.2020)). 

בית המשפט העליון (כבוד השופט עופר גרוסקופף) בחר לסיים ההחלטה תוך שהביע צער על כך שהצדדים לא השכילו ליישב ביניהם עניין פשוט, שלא לומר טריוויאלי, ברוח של שכנות טובה, אלא נדרשו לתיווכם של עורכי דין ובתי משפט. לא זו הדרך בה ראוי ללכת, וטוב יעשו הצדדים אם ירפו ממלחמות המשפט, ויגיעו להבנות שלום. 

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחתה איפוא. משלא נתבקשו תגובות, ובתקווה כי הדבר "יסייע לקירוב הלבבות" כדברי בית המשפט העליון, לא נעשה צו להוצאות. 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

יום שני, 4 בינואר 2021

השופט פסל את עצמו אך ידון בתיק בכל זאת

השופט פסל את עצמו אך ידון בתיק בכל זאת
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס) מיום 25.12.2018 בע"א 23926-10-17 לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.


המערערת ערערה לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום בתביעה כספית שהגישו נגדה המשיבים 2-1. ביום 13.11.2018 פסל עצמו סגן הנשיא, השופט י' שינמן, מלדון בהליך בקובעו כי "לצערי כשנכנס המשיב לאולם הסתבר לי שאני מכיר אותו", וביום 25.12.2018 התקיים דיון בערעור בפני השופטת ח' קיציס, שבמהלכו הציע בית המשפט כי הוא יפסוק דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). משההצעה נדחתה, נקבע כי פסק הדין יישלח לצדדים. הצדדים הסכימו שקביעת בית משפט השלום כי התביעה נגד המשיב 3 מסולקת – תבוטל. בהמשך אותו היום, ולבקשת בית המשפט, המציא בא כוח המערערת תצהיר מסירה על ההחלטה האמורה למשיב 3 (להלן: התצהיר). עם קבלת התצהיר החליט גם מותב זה על פסילתו בקובעו –"נוכח זהות מאשר התצהיר-אין לי מנוס אלא לפסול את עצמי מלדון בתיק. צר לי על התמשכות ההליך, והעיכוב שנגרם לצדדים. התיק יובא לכב' השופט שפסר לקביעת אופן [כך במקור] המשך הדיון בתיק".

מכאן הערעור שלפנינו. בתמצית, נטען כי בית המשפט שגה עת פסל את עצמו מלהוסיף ולדון בהליך שכן אין בזהות מאמת התצהיר, שאין לו כל קשר או עניין בהליך, כדי להקים עילת פסלות. למצער, נטען כי היה על בית המשפט לשמוע את עמדת בעלי הדין טרם שיחליט בעניין.

המשיבים 2-1 סבורים כי דין הערעור להידחות, שכן לדבריהם מדובר בניסיון של המערערת לסרבל את ההליך ולהאריך את הטיפול בו. לגופם של דברים הם סבורים שיש מקום לכבד את החלטת השופטת לפסול עצמה. ביום 17.1.2019 הודיעו המשיבים כי מאמת התצהיר הודיע לבית המשפט קמא שהחתימה על התצהיר מטעמו זויפה לכאורה. המשיבים ציינו כי אין בכך כדי לשנות מעמדתם כאמור מעלה.
בתגובתה לערעור ציינה המערערת כי העובדה שמאמת התצהיר הודיע לבית המשפט קמא שחתימתו זויפה, לכאורה, אך מחזקת את טענותיה בערעור דנן.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בערעור על נספחיו ובתשובה לו, בא בית המשפט לידי מסקנה כי יש לקבלו ולהורות כי הדיון בהליך יוסיף להתקיים בפני השופטת ח' קיציס. סעיף 77(א)(א1)(1) לחוק בתי המשפט קובע כי שופט לא ישב בדין אם מצא כי "צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת". אך לאחרונה ציינתי בעניין אחר כי "אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של השופט לאחד הצדדים להליך כדי להביא לפסילת המותב, ויש להצביע על 'קרבה ממשית' המבססת חשש ממשי למשוא פנים". הוטעם כי קרבה ממשית, כאמור, תיבחן בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של המקרה, בשים לב לאופי ההיכרות וטיב היחסים, משכם ומידת הקרבה לנושא הסכסוך הנדון בפני המותב (ע"א 3168/18 שפורר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 4 (11.6.2018)). באותו עניין נקבע כי אמנם, מקום שבו מדובר ב"פסילה עצמית" מצד בית המשפט, נקודת המוצא היא כי יש ליתן משקל רב לתחושתו הסובייקטיבית של השופט, וכי לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטתו שלא להוסיף ולדון בעניין מסוים. עם זאת, צוין כי "עניין של מה בכך אינו יכול להקים עילת פסלות בהינתן העקרון הבסיסי שעליו אנו אמונים כשופטים ולפיו הזכות לשבת בדין משמיעה לנו גם את החובה לעשות כן" (שם, בפסקה 5).
האיזון הראוי בין השיקולים השונים הצריכים לעניין מוביל במקרה דנן אל המסקנה כי אין כל מניעה שההליך יוסיף להתנהל בפני השופטת ח' קיציס. כמפורט בערעור ובתשובה לו, למאמת התצהיר אין כל זיקה שהיא להליך, והוא אינו צד לו. זאת ועוד – מהחלטת בית המשפט קמא לא עולה כי מדובר ב"קרבה ממשית" למותב אשר יש בה כדי להקים נסיבות אובייקטיביות המצדיקות את פסילתו בהתאם למבחנים שנקבעו לכך בפסיקה, וכבר נפסק שקשר "עקיף" הוא לבדו אין די בו כדי להקים עילת פסלות (ע"א 5197/10 שירותי בריאות כללית נ' ריקמן, פסקה 6 (16.8.2010)). דברים אלה יפים מקל וחומר בענייננו שבו כלל לא פורט בהחלטה מהו הקשר של המותב למאמת התצהיר. ההודעה שנמסרה לבית המשפט ולפיה חתימת האימות על התצהיר זויפה, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו.

אשר על כן, הערעור מתקבל והתיק יוסיף להישמע בפני השופטת ח' קיציס. המשיבים ישאו בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.   

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.