יום שלישי, 23 בנובמבר 2021

עו"ד נועם קוריס: תביעה ייצוגית ופיצוי לצרכנים

בישראל, כל אדם רשאי להגיש בקשה לייצג ציבור רחב ולנהל תביעה ייצוגית, אם נגרם לאותו אדם עוול באחד מהעניינים בהם נקבע שחוק תובענות ייצוגיות יעסוק, ובתנאי שקיימת קבוצת נפגעים שנסיבותיהם דומות או זהות לאדם שמבקש להגיש את התביעה.

חשוב לדעת, שאין צורך שחברי הקבוצה שנפגעו יתאחדו יחדיו או אפילו יתנו הסכמתם להגשת הבקשה לניהול תביעה ייצוגית, שכן הרעיון מאחורי מנגנון התביעות הייצוגיות הינו שרובם המוחלט של הנפגעים לא יקדישו לנושא זמן או משאבים, ולכן בית המשפט הוא מי שמסמיך את התובע הייצוגי- לפעול בשם קבוצת אנשים גדולה, שיכולה להגיע גם למיליוני אנשים בישראל.

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

באמצעות הגשה של תביעה ייצוגית יכול למעשה כל אחד לנסות לתקן את העולם, כאשר באישורה של תביעה ייצוגית יש משום היפוך היוצרות כנגד הנתבעות שהינם בדרך כלל גופים גדולים ואמידים, ולפתע הן מוצאות עצמן מול תובע יחיד שפועל באישור בית המשפט נגדם- עבור ציבור גדול של נפגעים.

אם גם אתה תחליט שהגיע הזמן עבורך לתקן את העולם, לפעול לטובת ציבור גדול או אם סתם יתחשק לך להתעשר באמצעות הגשת תביעה ייצוגית ולנהל הליכים "במגרש של הגדולים", אז כדאי לך לדעת מראש, שבתי המשפט השונים בישראל כבר ראו לא מעט הליכי תביעה ייצוגית שהיו יכולים להביא לציבור תועלת רבה, פיצויים משמעותיים ושינוי אמיתי של המציאות אבל בגלל ניהול משפטי לא נכון של התובע או של עורך דינו, הסתיימו בלא כלום.

חוק תובענות ייצוגיות שמסדיר בישראל את הכללים בנושא, קובע במסגרת התוספת השנייה שפורסמה עימו, שתביעה ייצוגית בישראל ניתן להגיש אך ורק במסגרת רשימת עניינים סגורה הכוללת בעיקר עניינים בין עוסק לצרכן, בין חברת ביטוח למבוטח, בין בנק ללקוח, בענייני הגבלת תחרות, זירות מסחר או שירותים פיננסים, בנוגע לאפליה בעבודה או במוצרים ושירותים, בענייני איכות הסביבה, נגישות, שכר, ני"ע, שידורי טלויזיה, סליקה פנסיונית, ספאם, השבת כספים שנגבו שלא כדין על ידי רשות וכו'

תביעה של צרכן נגד עסק שהטעה צרכנים בסכומים זניחים של שקלים בודדים לגבי כל אחד מהצרכנים בנפרד, יכולה בהחלט להפוך לתביעה של מיליוני שקלים, ואף להניב לתובע תגמול נאה למדי שיכול להגיע למאות אלפי שקלים- לצד תיקון העוולה ופיצוי לציבור.

תביעת נמען הודעת ספאם יכולה בהחלט להגיע להיקפים של מיליוני שקלים, להביא להפסקת משלוחי הפרסומות הבלתי רצויות ואף לזכות את קבוצת הנמענים בפיצוי נאה- לצד תגמול משמעותי לאדם שהרים את הכפפה והחליט ליטול על עצמו את ניהול התביעה הייצוגית.

במסגרת תביעה ייצוגית קיימים נושאים רבים עליהם יש להקפיד, למשל בתיק אחד שטיפלתי (באותו עניין ייצגתי את הגנת הנתבע) ניתן לאחר כמה שנות התדיינות בבית המשפט פסק דין שקבע שלמרות שהתובע צודק ולמרות שלכאורה יש מאות אלפי אנשים שנפגעו- עדיין בית המשפט לא יאשר תביעה שהוגשה ונוהלה בצורה רשלנית.

באותו עניין נטען שמאות אלפי אנשים בישראל קיבלו מהלקוח שלי הודעות ספאם לנייד ולכן לכאורה הלקוח שלי היה חשוף לסיכון שיצטרך לפצות את כל אותם מאות אלפי אנשים. בית המשפט שם קיבל את עמדתי וקבע שתביעה ייצוגית על סך של מיליונים רבים של שקלים צריך להגיש בצורה יסודית יותר מאיך שהיא הוגשה שם, וגם צריך לנהל אותה בצורה יותר מקצועית.

נפגשתי גם בתיקים של תביעות ייצוגיות שבהם התובע או יותר נכון עורך דינו של התובע ממש שיבשו בהתנהלות רשלנית את התביעה, והפסידו עבור כלל הציבור סכומים ניכרים שלבסוף לא חולקו לציבור- רק בגלל ניהול משפטי כושל.

יש תביעה אחת שהוגשה נגד אחת מחברות המזון הגדולות בגין מכירת מוצרים במשקל נמוך משמעותי מהמשקל שפורסם על אריזותיהם.

הייתה על אותה חברה אפילו כתבה גדולה בטלוויזיה של תוכנית תחקירים מוכרת שהראתה בצורה מאוד ברורה שאותה חברה מוכרת לנו אזרחי ישראל הרבה פחות מוצר ממה שכתוב על האריזה.

באותו עניין, התובע ניסה להסתמך רק על הכתבה בתוכנית התחקירים ובית המשפט קבע שככה, רק על סמך תוכנית טלוויזיה לא ניתן לאשר תביעה ייצוגית.

אם למשל, היה אותו תובע מצרף חוות דעת של מעבדה מוכרת ששקלה בעצמה את המוצרים והשתכנעה שאכן המוצרים נמכרו במשקל נמוך יותר ממה שנכתב על האריזה אז יש להניח שהתביעה הייתה מתקבלת ושכל אחד מצרכני אותה חברה היה מקבל פיצוי על חסרון הכיס שנגרם לו.

אל תבינו לא נכון, גם אותו תובע ועורך דינו שעשו עבודה רשלנית רק הפסידו מזה בגלל שבמקום לקבל תגמול נאה על הצלחת התביעה הייצוגית שהגישו הם עוד נאלצו לשלם את הוצאות אותה חברה שנתבעה.

כתבתי על הנושא כבר כמה טורים, ועל כך שכל אחד יכול להפוך למיליונר באמצעות הגשת תביעה ייצוגית. בין אם אתה לוחם חברתי שמבקש לתקן עוולות צרכניות ולפעול לטובת ציבור רחב של נפגעים ובין אם הוא רק מחפש את הכסף הגדול של עולם המשפט.

כל אדם שנפגע מעוולה צרכנית אפילו בפגיעה של שקלים בודדים יכול לכאורה לבקש לנהל תביעה ייצוגית ולייצג גם מיליוני אחרים שנפגעו מאותו העניין, אפילו בלי לשאול לדעתם של מיליוני הנפגעים האחרים ובמקרים רבים אף מבלי שידעו על כך.

בתביעה ייצוגית בה הגיעו הצדדים להסדר פשרה לאחרונה ובה נתבעה אגד על ידי נוסע, נקבע בין היתר, כי: "הסדר הפשרה המוצע מסדיר את אופן התנהלותה של אגד בעתיד בהתאם להוראות חוק שוויון זכויות ותקנות הנגישות, ובכך נותן מענה לסוגיה המרכזית שבדיון. עוד הוא נותן הטבה לחברי הקבוצה, באמצעות פיתוח מערכת טכנולוגית המיועדת לשיפור הנגישות לתחבורה ציבורית לאנשים עם מוגבלות, מערכת שתפותח ותיושם בשיתוף עם הנציבות ועם משרד התחבורה. לאור האמור, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין. מדובר בתובענה ייצוגית בעלת חשיבות ציבורית אשר השיגה תועלת משמעותית לחברי הקבוצה וקידמה את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. כן נלקחה בחשבון עבודת ההכנה הנרחבת שבוצעה ע"י המבקשים בטרם

הגשת בקשת האישור, שכללה תיעוד של עשרות הפרות הדין ע"י המבקשים 3-2 וביצוע מאות פעולות פיקוח ובקרה ע"י המבקשת 1 , לשם ביסוס עילות התביעה. עוד נלקח בחשבון המשא ומתן הממושך שנוהל בין הצדדים, בשיתוף עם משרד התחבורה, עד להגעת הצדדים לאפיון המערכת הטכנולוגית מושא ההסדר ולהסכמות לגבי אופן הפעלתה. אוסיף ואציין כי ביסוד הסכומים שנפסקו עומדת עלות המערכת הטכנולוגית מושא ההסדר, שהיא גם ההטבה המוסכמת לחברי הקבוצה (עלות של 6.3 מיליון ₪ בצירוף מע"מ לטענת המבקשים, וכ- 5-6 מיליון ₪ לטענת אגד)".

בעניין אחר בו הוגשה לאחרונה עמדת היועמ"ש במסגרת התנגדות להסדר פשרה בתובענה ייצוגית העוסקת באי השבת עלויות הכרטיסים שנרכשו למופעים שבוטלו או לא התקיימו במועדם ובמיקומם המקורי, בשל התפרצות נגיף הקורונה. התביעה הייצוגית הוגשה בשם רוכשי כרטיסים להופעתה של סלין דיון, שאמורה הייתה להתקיים באוגוסט 2020. החל מיום 10.6.2020 פנו רוכשי הכרטיסים במספר הזדמנויות שונות וביקשו לקבל את כספם בחזרה, ללא הצלחה. בנוסף, דחו רוכשי הכרטיסים הצעה לקבלת כרטיסים למופע חלופי שהוצע להם, באשר לשיטתם, היא לא תאמה את תנאי ואיכות המופע המקורי. ביולי 2020 הגישו המבקשים תובענה ייצוגית נגד מפיקי המופע.

ביום 17.6.2021 הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה לפיה תעמוד לפני רוכשי הכרטיסים שלוש אפשרויות בחירה: מימוש הכרטיס במועד של מופע חדש ובאותם התנאים; קבלת שובר זיכוי בשווי של 110% ממחיר הכרטיס המקורי למימוש לתקופה של שנתיים מיום החתימה על ההסכם (במידה ולא ימומש הזיכוי יקבלו הרוכשים את מלוא כספם בחזרה); או קבלת החזר כספי בשיעור של 75% מהסכום ששולם.

לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, בשים לב לכך שחלפה למעלה משנה ממועד המופע המקורי, קבלת החזר מלוא מחיר הכרטיס לאחר תקופה של עוד שנתיים נוספות מיום חתימת הסדר הפשרה, כך שההחזר האמור יינתן רק לאחר למעלה משלוש שנים ממועד המופע המקורי, אינה סבירה ואין מקום לאשרה. בנוסף, נכתב כי הסכמת הצדדים, להחזר בשיעור של 75% מהסכום (בהתאם לחלופה השלישית המוצעת), חורגת בצורה משמעותית מהמלצות הצוות הבין-משרדי לבחינת השלכות משבר התפרצות נגיף הקורונה על התקשרויות חוזיות, שכן בהתאם להמלצות הצוות כבר חלפה התקופה שהומלצה כתקופה סבירה להחזר מלא של עלות הכרטיס.

בהתאם לכך היועץ המשפטי לממשלה סבור שראוי לקבוע  תקופת זמן קצרה יותר לקבלת החזר מלא וזאת, לכל היותר, עד לסוף שנת 2021. במסגרת העמדה מציין היועץ המשפטי לממשלה, כי מצד אחד עמידתו של המפיק על המשך החזקתם של הכספים ששולמו לנוכח אי-ביצוע של החיוב המוטל עליו במשך פרק זמן ממושך ומצד שני השבה מיידית רק בגובה של  75% עולה כדי חוסר תום-לב בקיום חוזה ובשימוש בזכויות הנובעות ממנו.

בנוסף לכך שמתווה הפיצוי וההחזר לרוכשי הכרטיסים, כעולה מהסדר הפשרה, לוקים בחסר, קיימים טעמים נוספים להתנגדות להסדר – הגמול המוצע למבקשים ולשכר הטרחה המוצע לבאי כוחם, אינם סבירים ובית המשפט מתבקש להפחיתם. כמו כן נכתב כי יש לדחות את הבקשה לפטור את המבקשים מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ציינתי, שהחוק מאפשר להגיש תובענה נגד עסקים וגם נגד רשויות ציבורית, למשל כדי להשיב  סכומים שהרשות גבתה שלא כדין, כמס, כאגרה או כתשלום חובה אחר. אולם נקבעו לכך סייגים שונים. בנוסף, בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית נגד רשות אם הרשות הודיעה כי לא תגבה עוד את התשלום שבגללו הוגשה הבקשה ואם הוכח לבית המשפט כי היא אמנם עשתה כך .

בנושאים אחרים, החוק מאפשר מספר עניינים בהם רשאי אדם להגיש תביעה ייצוגית והבולטים שבהם הינם עניינים שבין צרכנים לעסקים, בין לקוחות לבנקים, בין חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לבין המבוטחים, ובשנים האחרונות גם בין נמעני הודעות פרסומיות בלתי רצויות- לבין המפרסמים באותן הודעות.

בשנת 2016 למשל, במסגרת 10 התביעות הייצוגיות הגדולות ביותר שהסתיימו, הושבו לציבור 433 מיליון שקל; והגמול הממוצע ששולם לתובעים הייצוגיים עצמם עמד על-סך של 738 אלף שקל - 1.7% מסכום הזכיות.

בשנת 2017 הוחזרו לציבור כ 200 מיליון ₪ רק במסגרת 10 הסדרי הפשרה הגדולים שהושגו, שכר-הטרחה הממוצע שנפסק לעורכי הדין דרך אגב- עמד על כ-3.1 מיליון שקל והגמול הממוצע לתובעים הייצוגיים עמד על כ-1.4 מיליון שקל.

סך הכספים שהושבו לציבור במסגרת הליכי תביעות ייצוגיות שהסתיימו ב- 2018 מסתכם ב-425 מיליון שקל. את הנתח המרכזי תופסות תביעות בתחום הצרכנות שהפיצוי הכולל בהן הסתכם ב-272 מיליון שקל. אחריהן השבה מרשויות שהסתכמה ב-35.5 מיליון שקל ולאחר מכן הבנקים וחברות הביטוח שנאלצו לשלם כ-55 מיליון שקל.

במסגרת תביעה ייצוגית שנוהלה נגד חברות "מאגרי-בנייה" ו"מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה", ניתן פיצוי בסך של כ-25.3 מיליון שקל לחברי הקבוצה מהציבור, ושולם גמול של כ-1.7 מיליון שקל לתובעים הייצוגיים - גמול מהגבוהים שנפסקו לתובע ייצוגי יחיד בארץ עד כה.

באמצעות התגמול לאדם שנוטל על עצמו ומצליח כתובע ייצוגי, החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים את אותה האכיפה האזרחית.

מנגנון התביעות הייצוגיות פועל כך, שהתובע המבקש לייצג את ציבור הנפגעים (התובע הייצוגי) מגיש את תביעתו האישית, ובמקביל  הוא מגיש בקשה לאשר את תביעתו כתביעה ייצוגית. על התובע הייצוגי להראות כי העילה  לתביעה מתאימה לקבוצה גדולה של אנשים שיש להם  מכנה משותף עם תביעתו שלו (שאלות משותפות של עובדה או משפט). הוא נדרש להוכיח כי הוא מתאים לשמש תובע ייצוגי, וכן חלים עליו תנאים נוספים שנקבעו בחוק.

במסגרת פשרה שאושרה לאחרונה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשת יינות ביתן בגין שקילת האריזה יחד עם המוצר, הוביל בית המשפט לפשרה לפיה הרשת תפחית 25 גרם ממחיר עוף ובקר ארוזים כף שתוספת המשקל שהרשת תספק לצרכניה, תגיע לשווי של 2.5 מיליון שקל שיחולקו לצרכנים

 

התובעים הייצוגיים, הצרכנים שהגישו את התביעה, קיבלו 87,750 ₪ ואילו עורכי דינם קיבלו כתגמול עוד 225 אלף שקל בתוספת מע"מ.

 

בשנים האחרונות גם קמו גופים צרכניים שונים ללא מטרות רווח, המסייעים בהוצאות המימון הנדרשות לצרכנים ולעורכי הדין העוסקים בתביעות הייצוגיות עוד בטרם בית המשפט מאשר את ניהול התביעה הייצוגית, להגיש ולנהל תביעות ייצוגיות שיביאו תועלת לציבור צרכני רחב.

 

כל אחד יכול להרים את הכפפה, לפנות לעורך דין מתאים ולתקן יחדיו עוולות כלפי הציבור או חלקים מהציבור, ואולי בכלל להפוך להיות מזה מיליונר.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 


פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: ,

נצב"א אחזקות תשלם ארנונה – הערעור נדחה

 בית המשפט העליון, דחה היום (23.11.21) את הערעור של נצבא אחזקות בקשר עם חיובי הארנונה שהוטלו עליה על ידי עיריית טירת הכרמל.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

מנדלבליט מתנגד להסדר הפשרה של הוטלס - תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס מבזק לייב

בקשת רשות הערעור הוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.10.2021 (עמ"ן 55491-01-19, סגן הנשיא ר' סוקול). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית טירת הכרמל (להלן: ועדת הערר) מיום 5.12.2018.

מקורה של הבקשה במחלוקת בין המבקשת, נצב"א החזקות 1955 בע"מ, שהיא בעלת זכויות במקרקעין המוכרים כ"מתחם אוטוקארס" (להלן: המתחם), לבין המשיב, מנהל הארנונה בעיריית טירת הכרמל. המחלוקת נוגעת לחיוב הארנונה שהוטל על המבקשת בגין המתחם בין השנים 2015-2011.

מבלי להידרש לפרטים שאינם נחוצים לענייננו, יצוין כי בין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות גם בעבר. כך, ביום 20.1.2013 קיבל בית משפט זה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת בנוגע לחיובה בארנונה בין השנים 2010-2003, והחזיר את הדיון בעניינה לוועדת הערר (בר"ם 6966/12, השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן ו-י' עמית). ביום 9.6.2013 ערכה ועדת הערר ביקור חוזר במתחם בנוכחות הצדדים, וביום 6.10.2013 החליטה לדחות בשנית את עררי המבקשת. המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה ביום 2.7.2015 (עמ"ן 44186-11-13). בקשת רשות ערעור נוספת שהגישה המבקשת, על פסק הדין העדכני בעניינה, נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 11.11.2015 (בר"ם 6031/15, השופט פוגלמן).

יש להוסיף עוד כי בעקבות ביקור נוסף ומדידות שונות שנערכו במתחם, ביום 11.2.2016 שלח המשיב הודעה למבקשת, ובה מסר כי הוחלט לפטור אותה מחיוב עבור חלק מהשטח באופן רטרואקטיבי החל מיום 9.6.2013 וכן על הפחתת חיובה בגין חלק אחר של השטח החל מיום 1.1.2015. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2018 המתחם כולו נהרס.

ההליך דנן נסב כאמור על היקף החיוב בארנונה בין השנים 2015-2011 ומקורו בהשגות רבות שהגישה המבקשת בעניין זה. המבקשת טענה, בין היתר, כי הוטלו עליה חיובים בגין שטחים שלא הוחזקו על ידה, וכי היא זכאית לפטור מארנונה בגין נכסים שאינם ראויים לשימוש. עוד טענה המבקשת כי חלק מהשטחים סווגו באופן שגוי, וכן כי יש להחיל את הפטור שניתן לה רטרואקטיבית ממועד מוקדם יותר. המשיב דחה את השגותיה של המבקשת.

המבקשת הגישה עררים על דחיית השגותיה, ואלה נדונו במאוחד ונדחו על-ידי ועדת הערר. ועדת הערר קבעה כי לא נפל פגם בחיובי הארנונה שהוטלו על המבקשת וכי לא התרחש כל שינוי עובדתי במצבם של הנכסים בין השנים 2015-2011 המצדיק שינוי של היקף החיוב בהשוואה לשנים 2010-2003. כמו כן נדחו טענותיה של המבקשת בעניין סיווג השטחים במתחם.

המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור ברובו וקבע כי מרבית הטענות שהעלתה המבקשת הן טענות עובדתיות המתייחסות להיקף השטחים המוחזקים על ידה, לשימוש שנעשה בכל שטח במתחם ולסיווגם של השטחים בהתאם. כמו כן,  בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להודיע לעירייה על שינוי במצב ההחזקה ועל המצב בנכסים, ועל כן עליה לשאת בחיובי הארנונה כפי שהם. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשת מסרה נתונים שונים בנוגע לחלק מהנכסים, וככל שהדבר גרם לטעויות, האשם בכך רובץ לפתחה. באשר לסיווג של שטחי מבנים שנהרסו, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המבקשת לפיה יש לסווג את השטחים הריקים כ"תעשייה ומלאכה", הסיווג שהחיוב בגינו הוא הנמוך ביותר, ולא כ"נכס אחר". עוד קבע בית המשפט המחוזי כי על אף שהחלטת ועדת הערר חסרה במידה מסוימת בהיבט ההנמקה, אין מקום להשיב אליה את הדיון בנסיבות שבהן הצדדים שטחו את כל הראיות הרלוונטיות שעליהן ביססה ועדת הערר את החלטתה, ולאחר שהמבקשת לא הציגה מסמכים ברורים וסדורים.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגישתה של המבקשת, קמה עילה למתן רשות ערעור לנוכח העובדה שוועדת הערר לא נימקה את החלטתה כראוי באופן המקים חשש לעיוות דין. המבקשת מוסיפה כי בנסיבות אלה היה על בית המשפט המחוזי להשיב לוועדת הערר את הדיון. כמו כן, המבקשת טוענת כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות רוחבית בכל הנוגע לחובה המוטלת על בעלי קרקע לדווח לרשות על אופן השימוש או ההחזקה בשטחים משותפים, חובה שלשיטת המבקשת היא מנוגדת לדין. כמו כן, המבקשת שבה על טענותיה הפרטניות בכל הנוגע למועד תחולת הפטור והיקפו, וכן בנוגע לסיווגם של השטחים השונים במתחם.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה על נספחיה הוא הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובתו של המשיב. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה, בשאלות שהן יישומיות באופיין, היא מצמצמת (ראו למשל: בר"ם 3811/14 כלוף נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, פסקה 8 (5.3.2015)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדרי אמת המידה האמורה. הבקשה נסבה בעיקרה על מאפייני המתחם המסוים והשימוש בו, היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, לא בית המשפט ציין, כי לא נגרם למבקשת עיוות דין, בשים לב להחלטתו היסודית והמנומקת של בית המשפט המחוזי. על כן אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

סוף דבר: הבקשה נדחתה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.




פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)